"כל רגע ורגע זו הזדמנות חדשה ליצור משהו חדש, החיים הם מסע.
מסע של אין ספור בחירות שמתחילות במחשבות, זה יכול להיות מסע מייאש או מסע מרתק עם אין ספור הזדמנויות לצמוח ולפרוח. אתה זה שבוחר להתמרמר או לשמוח". (אלמוני)
אמנם נרות חנוכה כבר כבו… אך אני עדיין מנסה לעכל את הנס שהתאפשר לאחים שלי ולי השנה לטוס יחד לבחריין, ארץ בה נולדה אימי עמליה יאזמה ואותה עזבה עם הוריה כשהיתה רק בת 4 כדי לעלות לישראל.
זה הרגיש כמו נס לשוב איתה ולטייל בחופשיות בסמטאות השוק, בבית הכנסת, לפגוש את המשפחה שנותרה כאן ולהכיר עוד מהקהילה היהודית שמונה סה"כ 40 איש בלבד.
זה היה עבורנו סוג של מסע בזמן, אל ארץ מוסלמית, אל ממלכה שנעה בין עבר להווה ובין חברה שמרנית למודרנית.
אמנם המלך הבחרייני לא פרס בפנינו שטיח אדום כמו שציפיתי ממנו… אך לגמרי הרשיתי לעצמי להלך ברחובות העיר ולהרגיש לכמה רגעים נסיכה בחריינית שמסתובבת לה עם מצלמה, לוכדת רגעים, מבטים חשדנים וגם חיוכים של נשים שהיו סקרניות לגביי לא פחות משאני הייתי.
היה לי מרגש לפגוש עוד ישראלים בשבת בבוקר ובטקס הדלקת נרות החנוכייה בבית הכנסת, העובדה שגם הערבים המקומיים לא חששו להגיע ולכבד בנוכחותם אומרת המון על החיים המשותפים בבחריין ושגם לנו יש מה ללמוד מהם.
אבל הכי חשוב, היה טוב להיות יחד, לצחוק ולהנות מהדרך, מהמסע… להכיר את השגעונות של כל אחד מאיתנו יותר ולהבין שלא משנה מה והיכן – יחד אנחנו כח המחץ!