בלוג זה עוסק במציאת הקשר בין התקווה לטוב ולצילום פעיל במצלמת הנייד או מצלמה מקצועית. מתפיסת רגעים של שמחה ויופי ועד לשינוי תודעה עצמי וחברתי. זה לא סוד שלצילום יש את הכוח הייחודי לגלם תקווה ולהביא לחשיבה חיובית ביצירת מציאות אחרת. על המשמעות שאני מגלה שיש בשתי הפעולות הללו יחד אני משתפת כאן:
מאז הטבח הנורא ב 7.10 ועם פרוץ מלחמת חרבות ברזל נעלמו לי הרבה מילים, לא הצלחתי לכתוב, האכזבה, הכעס והדאגה הציפו וגעשו והתשוקה לצלם, ליצור ולתעד ירדה. לאט לאט הבנתי שחטפו ממני באותו הבוקר הרבה ערכים שהאמנתי בהם כמו גילוי צלם אנוש, גבולות, חיים בשותפות והאמונה שאפשר לחיות כאן אחרת, אבל דבר אחד נוסף הבנתי והוא שאני לא אתן לאף אדם, חבר או חברה, מנהיג ובטח לא לארגון טרור לחטוף ממני – וזה את רגש התקווה. התקווה אומרים היא בת שנות 2000 ולרגע אחד הצלחתי להבין את כוונת המשורר נפתלי הרץ אימבר, שחיבר את ההמנון ב1887 אי שם בעיר יאש שברומניה.
"התקווה היא חלומם של אנשים ערים" כתב אריסטו. אני מצאתי את עצמי חוזרת לקוות בעת שצילמתי ויצאתי להתבונן מחדש באנשים סביבי, ברוח העשייה בקהילה וביציאה לטבע. התקווה לטוב היא זו שהחזירה אותי למסלול החיים, לעשייה, להנחיה והייתה המשאב המרכזי שלי בשיחות הכואבות ביותר שניהלתי עם חבריי ובני משפחתי ובמיוחד עם האנשים המבוגרים אותם אני מלווה בתהליכי פוטותרפיה עם מצלמה.
- מה הקשר בין צילום לתקווה?
התקווה לטוב בראש ובראשונה תלויה בכך שדפוס החשיבה לא יהיה מקובע, אלא משתנה, כך קורה גם בפעולת יצירת הצילום הדורשת התאמה למציאות וחשיבה יצירתית.
- התקווה היא לא רק הסתכלות חיובית קדימה אלא גם מחילה על מה שקרה לנו בעבר.
הצילום, הידוע ככלי רב עוצמה, מאפשר ביטוי עצמי ומסייע לשינוי התודעתי הזה להתרחש. לתצלומים יש את היכולת לחולל שינוי חיובי קודם כל בתוכנו ומבפנים אל החוץ. הצילום נותן קול לתקווה, למרות ועל אף האסון, הכאב, הטרור והצער – יש בכוחו להניע אנשים, ואף קהילה שלמה לפעולה קולקטיבית, פעולה המגלמת בה את מהות השינוי ואת התקווה לטוב. - התקווה היא חיפוש יתרונות על ידי גילוי החיובי גם במצבים קשים במיוחד.
לעיתים יש תחושה שאין מה לצלם. שהכל נראה אותו דבר, שהכל חשוך או לא מעניין… צלם שלא נשאר פסיבי אלא עירני לסביבתו, היוצא לחפש ולגלות משהו אחר לצלם, בעצם בפעולה זו בוחר לצאת למסע של גילוי, זהו אחד המאפיינים של התקווה לטוב. לרב היא לא בהירה ועוטה ערפל – עלינו להיות אקטיביים, לצאת ולגלות אותה. עם הגילוי אנו מעניקים השראה לאחרים להאמין במחר, בעתיד אפשרי טוב יותר וליצור על ידי כך אפקט של אדוות חיוביות.
- תקווה, דורשת לקבל את חוסר הוודאות כאתגר למציאת משמעות חדשה בחיינו.
וכשאנו אוחזים במצלמה, לא תמיד אנחנו יודעים בוודאות מה נצלם או כיצד ייצא הצילום. עצם החוויה וההתבוננות סביב והאפשרות לבחור מחדש כל פעם אלמנט אחר לצילום, מעידה על חיפוש ומציאת עניין בסובב אותנו, לעיתים קרובות הצילומים שנצלם מרמזים גם על מה שמשמעותי עבורנו במיוחד. - התקווה דורשת חשיבה רבה לשם יצירת זווית ראייה אחרת.
דרך העדשה, לצלמים יש את היכולת לבחור ולשנות את זווית הראייה שלהם בכל תרחיש או מצב, בחירה בזווית ראייה שאינה אופיינית, באופן עקיף מאמנת את הלם או הצלמת לחשוב אחרת לשנות את זווית הראיה שלו גם במצבים שאינם חיוביים ועל ידי כך יכולה להתעורר גם תקווה.
צילום של חיוכים, צחוק ילדים, פריחה בטבע, רגעי חסד ונתינה, פליאה מזריחה ושקיעה או הנאה מיופיו של פרפר – אלו תמונות שמשמשות תזכורת לכך שגם במקרה של מצוקה וצער, התקווה יכולה להתקיים ולעיתים אף לגבור. - התקווה היא היכולת להעריך דברים בחיינו ולא להתרגל אליהם ולהתייחס אליהם כאל מובנים מאליהם.
לצילום יש את היכולת למצוא יופי במקומות הכי לא צפויים. זה מאפשר לנו לראות את העולם מנקודת מבט רעננה, תוך הדגשת הצבעים, מרקמים או התנהגויות שלעתים קרובות אנחנו לא שמים לב אליהם. כשאנו מצלמים אנו חושפים את היופי שקיים בתוך כאוס, ומזכירים לנו שגם בזמנים חשוכים ואפלים, עדיין יש גם קרני אור. גילוי היופי הזה מעודד ומטפח תקווה, מטפח אמונה בטוב הקיים בעולם. - צילום יוצר מציאות
הבעת תקווה ותקווה לטוב היא מדבקת ומשפיעה לא רק על החוסן שלנו אלא גם על החוסן של הסובבים אותנו. לתמונות יש יכולת לחבר בין אנשים לעורר הזדהות ואמפתיה. דרך הצילומים ניתן לקחת את הצופים בתמונות שלנו למסעות אל מחוזות חדשים ולאפשר להם הצצה לנקודות מבט אחרות. התהליך הזה מטפח תחושה של תקווה, הוא מדגיש את הרקמה הדקה והאנושית המשותפת שלנו ואת הפוטנציאל ליצירת מציאות חומלת ואוהדת יותר. - לסיכום:
הפילוסוף התאולוג תומס ברי הצביע על כך שכדי להתפתח ולהצליח נחוץ לנו סיפור חדש וטוב יותר על חיינו. כולנו זקוקים לסיפור שנוכל לארגן ולהבין אותו באופן שיעניק לנו תכלית ומשמעות אך גם ילמד אותנו, יכוון וירפא. מעין סיפור עם מוסר השכל ומסר לעתיד.
זו האחריות שלנו לכתוב ולצלם את סיפור חיינו. התמונות שנבחר לצלם ולהכניס לסיפור, הן האתגר – הן שיאפשרו לנו לצלוח משברים ולהביט קדימה.
