fbpx

המסע בעקבות הדולפינה שבי

יש משהו מתעתע במראה הדולפין שנראה שהוא מחייך כל הזמן… זה פשוט חלק מהחזות שלו וזו אחת הסיבות המרכזיות שכל כך הרבה אנשים אוהבים את חיית בר המיוחדת הזו.

המסע בעקבות הדולפינה שבי

יש משהו מתעתע במראה הדולפין שנראה שהוא מחייך כל הזמן… זה פשוט חלק מהחזות שלו וזו אחת הסיבות המרכזיות שכל כך הרבה אנשים אוהבים את חיית בר המיוחדת הזו.

הגעתי לאילת להשתלמות 'סודות הים' שכללה 4 ימים בריף הדולפינים ועם כל הטוב שהוא יכול להציע, שמש מלטפת של נובמבר, חברה נהדרת, ים טורקיז, כחול שמיים ואדום של הרים סביב ובעיקר מצאתי בו 3 דולפינות שהריף הוא בית עבורן.

הדולפין הזכר האחרון נפטר ממש לפני כחודש וחצי, בריף מעריכים שמת בטרם עת מסטרס ומהרעש של מפעל קצא"א (קו צינור הנפט אילת-אשקלון) הפועל סמוך לחוף. לונה, אחותו הדולפינה, עדיין לא התאוששה, התנהגותה השונה רומזת שהיא חווה סוג של דיכאון, געגועים ואבלה על מות אחיה… אבל החיוך המתעתע עדיין על פניה.

במסע הזה בריף הבנתי כמה בכל אחד מאיתנו יש דולפין, במקרה שלי דולפינה, שמחייכת לעולם למרות שעמוק בפנים מציפים רגשות נוספים ושהחיוך הטבעי לא סותר את הרגשות הסוערים הללו.
מגיל צעיר שאלו אותי ברחוב למה אני מחייכת? עד היום החיוך עולה על פניי גם כשעצוב, גם כשכואב, גם כשיש סטרס, גם בעליות וטיפוסים מאתגרים, כשאני פגועה או אפילו כועסת, החברות בחיי המציאו לכבודי את המושג "בוכקת" (בוכה וצוחקת).

זה מזכיר לי שלפני כשנה, באחת הסדנאות פוטותרפיה בה הנחיתי מתמודדים עם בני משפחתם הפנתה את תשומת ליבי מנהלת המרכז שאני מחייכת יותר מידי במפגשים, שלא תמיד יש מקום לחיוך כאשר משתפים באזורים הכואבים והחשוכים של החיים. חשבתי על זה הרבה, יש הרבה מטפלים, לכל אחד יש סל כלים ויכולות נפלאים. התובנה, שהחיוך הוא חלק ממני, ממש כמו הדולפינה, היתה חשובה עבורי להמשך הדרך שלי כמנחה ומטפלת בפוטותרפיה.

בחזרה לדולפינות, המראה העצום והשובבי שלהן כשהן קופצות, לא צפויות מחייכות – מהפנט!
הידיעה שהן בוחרות בקשר עם בני האדם, מרצון ולא עם כל אחד, הופך אותן למרגשות ומשמחות עוד יותר. הן ניחנו בחיוך שמשפיעה לטובה על הסביבה. האגדה מספרת שכאלוהים חילק צבעים לבעלי החיים, הדולפין חיכה בסוף התור, כשהגיע תורו, נגמרו כל הצבעים נשאר רק אפור, אז אלוקים העניק לדולפין בנוסף לצבע את החיוך.
במזח של הריף התהלכו זקנים וילדים כאחד, ההמתנה והצפייה במחוות שלהן והפנים המחייכות של הדולפינות גרם לכולם לחייך חזרה לעולם, להתהלך כשיכורים ומאושרים באופן טבעי. זה הרי לא סוד שלחיוך יש אפקט מדבק.

ואתם, אם בא לכם חיסון טבעי, להסיר מסכות, להזרים אושר לגוף וצורך עז לרומם את נפשותכם… לעיתים כל מה שצריך זה פסק זמן, לרדת לריף, לשהות שם, להמתין ולחכות, לגלות את הדולפין.נה שבתוכנו ולתת להן להקפיץ את הנשמה אל השמיים וחזרה לקרקע.

שתפו את הפוסט: